פסק-דין בתיק ת"א 3290/07

מבוא

1. לפני שתי תובענות אשר הדיון בהן אוחד, על פי החלטה מיום 10.11.09. במסגרת תובענה אחת התבקש סעד של סילוק יד ובמסגרת התובענה השנייה עתרו התובעים לפירוק שיתוף במקרקעין. שתי התובענות עוסקות באותה חלקה.

תמצית טענות הצדדים

2. במסגרת התביעה אשר הוגשה בת.א 3290/07 עותרים התובעים לסעד של סילוק יד ו/או פינוי.

3. התובעים טוענים, כי הם בעלים של חלק מחלקה 4 גוש 16918 באזור כפר איכסל-תל עדשים. בשלב זה אציין, כי בהמשך שונה מספר החלקה ל-8. התובעים ציינו, כי שטחה הכולל של החלקה הוא כ- 157,785 דונם. לטענתם, בין בעלי החלקה נכרת הסכם שיתוף וחלוקת שימוש כך שחלק מס' 4/1 נמסר בשלמותו למנהל מקרקעי ישראל, חלק מס' 4/2/1 נמסר בשלמותו למר כאמל דאהר ואחיו וחלק מס' 4/2/2 נמסר בשלמותו לתובעים. התובעים טוענים, כי כאמל דאהר ואחיו מכרו את חלקה 4/2/1/1 לנתבעים (להלן: "משפחת שתיווי").

4. התובעים, אם ובנה, טוענים, כי נכון למועד הגשת התביעה, התובעת הינה אשה מבוגרת וכי אין בידה לעקוב אחר הנעשה בנכסי המקרקעין שלה ובין היתר בחלקה נשוא התובענה. כן הם טוענים, כי התובע, מתגורר מזה מספר שנים בחו"ל. התובעים טוענים, כי בחודש אפריל 2007 ביקר התובע בארץ והתברר לו שהנתבעים פולשים לחלק מחלקה 4/2/2, חלק הגובל בחלקה אשר רכשה משפחת שתיווי. לטענתם, משפחת שתיווי השתלטה על שטח של כ- 5 דונם, גדרה אותו ונטעה בו עצי זית. התובעים טוענים, כי  נשלחה למשפחת שתיווי דרישה, כי יפנו את הקרקע אולם הם לא נעתרו לדרישה האמורה. לטענתם, נודע להם שהנתבעים מוכנים לרכוש את השטח שנגזל, אולם לא לפנותו.

5. התובעים טוענים, כי הם זכאים לקבל פסק דין לפיו על משפחת שתיווי לסלק ידה מהשטח אליו פלשה, לסלק את הגדר שהוקמה במקום ולהחזיר את החזקה הייחודית בשטח לתובעים כאשר המקרקעין פנויים מכל אדם וחפץ, לרבות העצים אשר משפחת שתיווי שתלה במקום.

6. לטענת משפחת שתיווי דין התביעה להדחות. לטענתה, לא הוצג לה הסכם שיתוף בעת רכישת חלקה במקרקעין. משפחת שתיווי טוענת, כי עסקינן במקרקעין המיועדים לחקלאות וכי היא רכשה חלק מחלקה במושאע. לטענתה, מעולם לא הייתה חלוקה במקרקעין בהתאם להוראות חוק המקרקעין או על פי חוק התכנון והבנייה. עוד טוענת, כי ככל שהייתה חלוקת שימוש הרי שהיא אינה מחייבת את הצדדים בחלקה. משפחת שתיווי טוענת, כי התוכנית אשר צורפה לכתב התביעה הינה הצעת תוכנית לחלוקה והיא אינה מחייבת את הבעלים המשותפים. לטענתה, אם התובעים מעוניינים עליהם להגיש תביעה לפירוק שיתוף.

7. משפחת שתיווי מכחישה את הטענה באשר לחוסר יכולת התובעת לעקוב אחר נכסיה ואת הטענה לפיה התובע מתגורר בחו"ל. כן טוענת, כי אף אם התובע מתגורר בחו"ל הרי אין בכך בכדי להשליך בעניין הפעולה לפי דין.

8. משפחת שתיווי מכחישה את הטענה לפיה היא מוכנה לרכוש את החלק נשוא התובענה ומוסיפה וטוענת, כי היא מחזיקה בחלקה הנכון, כי היא מוכנה לפרק שיתוף בחלקה וכי החלק בו היא מחזיקה היום הינו רצף טריטוריאלי טבעי.

9. לבסוף טענה משפחת שתיווי, כי יש להורות על סילוק התובענה בשל העדר עילה שכן אין תוכנית חלוקה מאושרת ועסקינן במקרקעין במושאע. כן טוענת, כי ישנם בעלים נוספים למקרקעין והיה צריך לצרפם לתובענה, כי יש להגיש תביעה לפירוק שיתוף וכי עסקינן בתביעה קנטרנית וטורדנית.

10. משפחת שתיווי ומר זועבי עלי (להלן: "זועבי") הגישו תביעה, במסגרת ת.א 19342-08-09, נגד התובעים בת.א 3290/07 (להלן: "אניסה ועומר") וכנגד הקרן הקיימת לישראל, רשות הפיתוח ושישה נתבעים נוספים.

11. משפחת שתיווי וזועבי טוענים, כי הם והנתבעים בתובענה אשר הוגשה על ידם הינם בעלים של חלקה 4 גוש 16918 והם מחזיקים בה במושאע ביחד. משפחת שתיווי וזועבי ציינו, כי אניסה ועומר הגישו תביעה נגד משפחת שתיווי. לטענתם, הם הכינו הצעת תשריט חלוקה אשר תהלום את המצב בפועל  ופנו למנהל מקרקעי ישראל והתברר להם, כי מעולם לא ניתנה הסכמת המינהל לחלוקה, תשריט חלוקה או הצעת חלוקה כלשהי. לטענתם, עסקינן במקרקעין לחקלאות וכל אחד מבעלי החלקה יוכל לקבל את חלקו בחלקה וליהנות ממנו ללא התנגדות מטעם יתר בעלי החלקה, בהתאם לסעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. משפחת שתיווי וזועבי עותרים, כי בית המשפט יורה לנתבעים בתובענה זו לאמץ את ההצעה אשר תקבל את הסכמת רוב הבעלים המשותפים בחלקה ולפרק את השיתוף בחלקה בהתאם להצעה אשר צורפה לכתב התביעה אשר הגישו.

12. בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם אניסה ועומר נטען, כי אניסה נפטרה והותירה אחריה את עומר כיורש יחיד ועל כן יש למחוק אותה מכתב התביעה. עומר מכחיש את האמור בכתב התביעה. לטענתו, אין ממש בטענה לפיה כל בעלי החלקה מחזיקים בה במושאע. לטענתו, חלקה 4 הייתה שייכת למנהל ולמשפחת דאהר והחלק של משפחת דאהר התחלק בין שתי משפחות- חלק אחד של יוסרה וכאמל דאהר (נתבעים מס' 9 ו- 10) והחלק השני של אמו.

13. עומר טוען, כי בין בעלי החלקה סוכם על חלוקת שימוש ושיתוף בחלקה. ביום 10.3.02 נכרת הסכם בין הנתבעים מס' 9 ו-10 לבין התובעים ובמסגרתו צוין, כי החלק אשר הנתבעים מס' 9 ו-10 מכרו למשפחת שתיווי הוא החלק לפי התשריט המצורף. ב- 15.3.02 נכרת הסכם נוסף בין נתבע מס' 10 לבין משפחת שתיווי ובמסגרתו מכר להם הנתבע מס' 10 שטח נוסף. לטענת עומר, מההסכם והתשריט ברור שהייתה קיימת חלוקת שימוש בחלקה והתובעים בתסיעה לפירוק שיתוף במקרקעין חתמו על התשריט הנספח להסכמים. כמו כן טוען, כי במקביל נמכר שטח לזועבי ואף בהסכם האמור נאמרו דברים באשר לחלוקה הקיימת בין הבעלים השונים ובאשר לכך שהמכירה היא על פי התשריט המצורף. לטענתו, משפחת שתיווי וזועבי רכשו שטח אדמה מסוים, בהתאם להסכמי הרכישה שלהם, ואין להם כל זכויות בשטחים האחרים של החלקה. לטענת עומר, מינהל מקרקעי ישראל מעולם לא התכחש להסכם החלוקה ופעל בהתאם להסכם זה.

14. עומר מוסיף וטוען, כי אין כל הגיון או צורך לשנות את מיקום חלקיו של כל אחד מהבעלים. לטענתו, יש לרשום את החלוקה בהתאם לנספח עליו חתמו משפחת שתיווי וזועבי בעת שרכשו את חלקיהם.  כן טוען, כי התוכנית אשר צירפו משפחת שתיווי וזועבי נוגדת את התוכנית המוסכמת וכן נוגדת היגיון כלכלי שכן היא יוצרת חלוקה אשר איננה תואמת את השטחים המוחזקים בפועל על ידי כל אחד מהבעלים ואינה תואמת את השטחים להם זכאי כל אחד מהם. לטענת עומר, המצב בשטח נובע מהתנהגות בריוניות של התובעים אשר הזיזו גבולות ופלשו לחלקיו ואין לתת להם פרס על התנהגות זו.

15. קרן קיימת לישראל ורשות הפיתוח צירפו לכתב הגנתן תשריט חלוקה אשר מחלק, לטענתן, את המקרקעין באופן ראוי וצודק וכן משקף את ההחזקה בפועל במקרקעין. לטענתן, התשריט אשר הגישו משפחת שתיווי וזועבי תואם את התשריט אשר הוכן על ידן, מלבד סטייה מזערית של מטר. כן הן טוענות, כי הן אינן מכירות הסדר או הסכם חלוקה אחר אשר נעשה על ידי מי מהצדדים.

16. בדיון אשר נערך ביום 28.4.10 טען בא כוח התובעים עו"ד טויסטר בת.א 3290/07, כי למיטב הבנתו המנהל מסכים לכל חלוקה שלא תהיה ובתנאי שהחלק שלו על פי התוכנית יישאר שלו. בא כוח המנהל הסכים עם טענות עו"ד טויסטר וטען, כי הוא מסכים להצעת החלוקה של התובעים בת.א 19342-08-09 שכן הוא מקבל את חלקו והוא אינו מתייחס למחלוקת בין הצדדים האחרים בנוגע לפלישה. בדיון אשר נערך ביום 6.1.11 הודיעו באי כוח הצדדים, כי אין מחלוקת לגבי שטחה של המדינה על פי חוות דעת המומחה.

הראיות